פלוטקין ואח' נ' אנג'ל ג'נרל דיבלופרס בע"מ ואח'

החלטה

המשיבה מס' 1 הינה חב' ציבורית העוסקת בבנייה ובפיתוח (להלן: "החברה"). המבקשת מס' 2 משמשת כמנהלה.

החב' נכנסה בנעליה של חב' הייסם כרוף בע"מ אשר ביצעה פרוייקט בניה בשכונת הר חומה בירושלים, וזאת לאחר שניתן כנגדה צו להקפאת הליכים.

בין המשיבים לבין חב' הייסם כרוף נחתם הסכם ביום 22.3.04, ועל פיו השקיעו בחב' סכום של 592,000 ₪. בתמורה להשקעה זו היו זכאים המשיבים למחצית מן הרווחים שיוותרו בפרוייקט הבנייה ובתנאי כי סכום הרווחים לא יפחת ממיליון ₪.

ביום 6.2.05 נחתם הסכם בין החב' לבין המשיב מס' 2. על פי הסכם זה שכרה החב' את שירותיו של המשיב מס' 2 לצורך שיווק הדירות בפרוייקט. בתמורה לפעולותיו נקבע בהסכם כי יהא זכאי לקבל 2% בתוספת מע"מ מהתמורה שתתקבל עבור מכירת הדירות בפרוייקט.תנאי נוסף בהסכם קבע, כי המשיב מס' 2 יהא זכאי לבונוס נוסף בשיעור של 25% מרווחי הפרוייקט אותו אמורה החב' להשלים בניכוי של 6.75% ממחזור המכירות הכללי ובניכוי כל הוצאות המיסים שהוציאה החב'. הבונוס היה אמור להשתלם עם סיום הפרוייקט ומתוך העודפים שישוחררו מחשבון הליווי לצורך חלוקת הרווחים.

ביום 9.2.05 נחתם הסכם בין החב' לבין המשיב מס' 1 ולפיו שכרה את שירותיו כעו"ד אשר ילווה את הפרוייקט. בתמורה לשירותיו הוא היה זכאי לשכ"ט בשיעור של 1.5% בתוספת מע"מ מהתמורה שתתקבל עבור כל דירה שתמחר במסגרת הפרוייקט.אף המשיב מס' 1 היה זכאי לקבל את הבונוס על פי המנגנון בהסכם עם המשיב מס' 2.

המשיבים טוענים בכתב התביעה כי בתחילת שנת 2009 נודע להם כי המבקשים שחררו כספי רווחים מן הפרוייקט מאחורי גבם בניגוד להוראות ההסכם. מבירור שערכו הוברר להם מהמבקשת מס' 2 כי אמנם הפרוייקט צבר רווחים אך אלה היו בסכום נמוך יותר מהמצופה. בכתב התביעה עותרים המשיבים לחייב את המבקשים לשלם לכל אחד מהם את הבונוס שנקבע בהסכמים עמם וזאת על בסיס חישובים אשר ערכו על סמך נתונים חלקיים בלבד וזאת לאור העובדה כי המבקשים נמנעים מלמסור להם את הנתונים והמסמכים בקשר לפרוייקט. סכום התביעה לגבי שני המשיבים עומד על כ- 2.000.000 ₪.

בד בבד עם הגשת התביעה עתרו המשיבים להטלת עיקול זמני על זכויות המבקשים המצויים בידי צד ג'. הבקשה נתמכת בתצהירו של המשיב מס' 1.לבד מחזרה על עיקרי כתב התביעה נטען בבקשה, כי המבקשים מעבירים את כספי הרווחים לעצמם מבלי ליידע את המשיבים ואף מתעלמים מדרשותיהם להציג את מלוא הנתונים הקשורים לרווחי הפרוייקט. פעולה זו של המשיבים מעלה חשש אמיתי כי המבקשים ינסו לרוקן את חשבון הליווי של הפרוייקט בבנק ירושלים ובכך לשלול מהם את זכאותם לבונוס.עוד מצוין בתצהיר, כי למבקשים לא ייגרם כל נזק מאחר שהפרויקט כבר הושלם וכספי הרווחים של הפרוייקט אמורים להיות בחשבון הליווי. ככל שלא יוטל העיקול יש חשש ממשי שימשכו המבקשים את הכספים, ככל שאלה נותרו בחשבון הליווי והמגיעים להם, וככל שיזכו בתביעתם לא יהא באפשרותם לקבל את המגיע להם.צו העיקול ניתן ביום 2.9.09.

בבקשה זו עותרים המבקשים לבטל את צו העיקול מהנימוקים הבאים:

ראשית – צו העיקול דינו להתבטל מחמת פקיעתו. לפי טענה זו מסמכי העיקול לרבות צו העיקול הגיעו לידיהם רק ביום 9.9.09, למרות שצו העיקול ניתן ביום 2.9.09, וזאת בניגוד להוראת תקנה 367 ב' לתקנות הקובעת שיש להמציא את הצו במסירה אישית בתוך 3 ימים.שנית – המשיבים לא הרימו את הנטל להוכיח כי אי מתן צו העיקול עלול להכביד על ביצוע פסק הדין ככל שיינתן לטובתם.שלישית – סיכוי התביעה להתקבל קלושים. סלע המחלוקת בין הצדדים נעוץ סביב סוגיית הבונוס שנקבעה בהסכמים עם המשיבים. לשיטתם, הנתונים עליהם מבססים המשיבים את חישוביהם בכתב התביעה אינם נכונים ושגויים. לא זו אף זו, על פי חישוביהם הפרוייקט הינו בהפסד של קרוב למיליון ₪. המשיבים מתבססים על על דו"ח חלקי ונתונים בלתי מלאים.

הלכה פסוקה היא כי בעל דין המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נדרש לעמוד בראש ובראשונה בשני תנאים מצטברים. תנאי ראשון הוא קיומה של זכות לכאורה, היינו סיכוי של ממש לזכות בתביעה. על המבקש את הסעד הזמני להצביע על ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת התביעה. הראיות הלכאוריות מטרתן להצביע על כך שהתביעה אינה מחוסרת סיכוי. סיכוי, ולא למעלה מכך. השאלה מהו שיעור הסיכוי אינה ניתנת לתשובה בשלב הנוכחי בו טרם נחקרו העדים וטרם נבחנו המסמכים הנגדיים שבידי ההגנה. כלל הוא כי מבקש הסעד הזמני אינו חייב להוכיח את תביעתו, ובית המשפט אינו דן בניתוח מקיף של הראיות ואף אינו חייב לבדוק את מכלול הראיות כאילו עמד להכריע בעניין סופית.תנאי שני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, היינו שנזקו אם לא יינתן הסעד הזמני והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תידחה בסופו של דבר.שני התנאים אינם נבחנים במנותק אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעיתים "מקבילית הכוחות". ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כן יקפיד פחות בית המשפט על עצמת הזכות לכאורה עליה הוא נדרש להצביע.

מן החומר המצוי בתיק יש לדחות את טענת המבקשים כי צו העיקול פקע עקב אי מילוי תקנות סדר הדין האזרחי, כפי שפורט בסעיף 8 לעיל. צו העיקול נחתם על ידי בית המשפט ביום 2.9.09, מזכירות בית המשפט הנפיקה את צווי העיקול ביום 3.9.09 ואלה נלקחו על ידי נציג המשיבים רק ביום 7.9.09 ונמסרו למבקשים ביום 9.9.09. כל עוד לא נטל ב"כ המשיבים את ההודעות למחזיק לאור צו העיקול הרי שאלה נותרו בתיק בית המשפט. רק מיום שצווי העיקול נלקחו בפועל על ידי ב"כ המשיבים אשר עליו מוטלת החובה להמציא למבקשים ולמחזיקים, יש למנות את שלושת הימים ולא לפני כן. לפיכך לא חלפו 3 ימים מיום לקיחת צווי העיקול ועד למסירה למבקשים.

אשר על כן, דין טענה זו להידחות.

על רקע ההלכות המפורטות בסעיף 9 לעיל ויישומן במקרה שבפניי ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי המשיבים הניחו תשתית עובדתית ראויה לצורך השארת צו העיקול על כנו.המשיבים מבססים את תביעתם על הסכמים לפיהם הם זכאים לרווחים מפרוייקט הבנייה. הסכם זה לא הוכחש על ידי המבקשים. לא זו אף זו, המשיבים פנו אל המבקשים הן בכתב והן בע"פ על מנת לקבל מסמכים הקשורים לפרוייקט ובעיקר את אותם מסמכים הקשורים להוצאות ולהכנסות בגין הפרוייקט על מנת שיוכלו לבדוק אותם ולערוך את חישוב הכספים המגיעים להם בהתאם להסכם. המבקשים לשיטת המשיבים נמנעו בדרך קבע לספק להם את המידע הנדרש וזו אף הסיבה כי ערכו את חישוביהם על סמך נתונים חלקיים בלבד.בנסיבות אלה ולאור המסמכים שצירפו המשיבים לכתב תביעתם שוכנעתי, כי בידי המשיבים עילת תביעה טובה המבוססת על הסכמים ומסמכים אם כי חלקיים. משהציגו המשיבים ראיות אלה הרי שאם יצליחו המשיבים להוכיחן קיים סיכוי סביר שתביעתם תתקבל.מנגד, המצהיר מטעם המבקשים לא ניסה להתמודד עם הנתונים שהביאו המשיבים בכתב תביעתם. בפועל המסמך היחידי שהובא על ידי המבקשים וצורף לתצהיר הינו נתוני דו"ח פיקוח ליום 30.6.08. מסמך זה אינו חתום על ידי גורם מוסמך מטעם המבקשים ולפיכך המשקל שיש ליתן למסמך זה אינו רב, אם בכלל, ובכל מקרה אין בו מענה לטענות המשיבים.

משהגעתי לכלל מסקנה כי יש בידי המשיבים תשתית עובדתית ראויה ואף מעבר לזה הרי שלצורך הוכחת נטל ההכבדה יש להקל עם המשיבים. אף לעניין זה נחה דעתי כי המשיבים הניחו תשתית עובדתית מספקת.לשיטת המשיבים אשר לא נסתרה על ידי המבקשים הרי שהמבקשים משכו מאחורי גבם סכומי כסף לאחר שהפרויקט וזאת מבלי ליידע אותם ולהציג להם את הדוחות הסופיים של הפרוייקט. בנסיבות אלה אכן יש מקום לחשש המשיבים כי המבקשים ינסו לרוקן את חשבון הפרוייקט ובכך לסכל את האפשרות לגבות כספים, ככל שייפסקו להם בסופם של ההליכים המשפטיים.

מהחומר שבתיק עולה, כי המבקשת מס' 1 הינה חב' הקשורה בקשר משפטי לקבוצת אנג'ל ואף המצהיר מטעמה משמש כאורגן בכל אחת מהחברות. כמו כן, לא נסתרה הטענה כי מניות חב ' לנגא ירדו באופן באופן משמעותי במהלך השנים האחרונות, ובעקבות כך אף פירסמה בדוחותיה הכספיים הערת עסק חי.המבקשים לא טרחו להניח תשתית עובדתית ולו לכאורה לפיה, מצבה הכספי של המבקשת מס' 1 איתן וכי היא בעלת זכויות ו/או נכסים שמהם ניתן יהא לפרוע את פסק הדין שיינתן.מאחר והכספים שנותרו מהפרויקט שאינם ידועים כיום עקב התנהלות המבקשים מצויים בחשבון הליווי של הפרוייקט ומאחר וטרם נעשתה כל בדיקה מהם סכומי הכספים שנותרו, הרי שלא ייגרם למבקשים כל נזק בהותרת כספים אלה בחשבון הפרוייקט עד להכרעה בסכסוך שבין הצדדים.

12.על יסוד האמור לעיל שוכנעתי, כי המשיבים עמדו בתנאי הסף הנדרשים לצורך מתן הסעד הזמני.

13.אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לביטול צו העיקול הזמני.המבקשים יישאו בהוצאות הבקשה ובשכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתנה היום, כ"ו אייר תש"ע, 10 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק מההחלטה לצדדים.